חרבי נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה הזו הינה תאונת דרכים עצמית שהתרחשה בזמן שהתובע רכב על הקטנוע שלו בדרך המובילה ממחלף ראשון למחלף חולון מזרח.

2.התאונה ארעה שעה שהתובע עלה על אבן גדולה יחסית שנמצאה על השול.

3.אין מחלוקת שהכביש בו נסע התובע נמצא באחריות הנתבעת 1 (להלן מע"צ).

4.לאור טענה של מע"צ, שהתאונה אירעה באזור בו בוצעו עבודות על ידי הנתבעת 2 (להלן "סולל בונה"), הגיש התובע את תביעתו גם נגד סולל בונה.

5.שמעתי את עדותו של התובע והגעתי לכלל מסקנה כי אכן התאונה ארעה על השול בשעה שנתקע באבן. הוצגו תמונות שצולמו על ידי חברו של התובע שהוכוון על ידו ואשר מתארות את שרידי האבן על השול.

6.התובע הוכיח אמנם לטעמי באופן מספק שהתאונה התרחשה בקטע הדרך הנזכר לעיל, אך לא הוכיח את המיקום המדויק של התאונה בקטע דרך זה ולכן לא ניתן לקבוע כי התאונה התרחשה במקום שבו בוצעו עבודות על ידי סולל בונה. לכן, אין אפשרות לקבוע אחריות של סולל בונה לאירוע התאונה.

7.באשר לאחריות מע"צ, קיימת אחריות כזאת מכיוון שלא אמורות להיות אבנים על השול ומע"צ אמורה לדאוג לתחזוקה של הכביש הנמצא באחריותה, לרבות קטע השול. לטעמי, לא הוכח בפני כי שיטת התחזוקה של מע"צ לגבי קטעי הדרך להן היא אחראית הינה מספקת, דהיינו לא הובאו בפני נתונים מספיקים לכך שאקבע ששיטת התחזוקה הינה סבירה והולמת את תנאי הכביש והדרך וכן לא הוצגה בפני תדירות זמנים של בדיקות שמבוצעות על ידי מע"צ לגבי קטע הדרך הרלוונטי.

8.באשר לתובע, אני סבור כי קיים אשם תורם של התובע להתרחשות התאונה, שכן התובע נהג על שול הדרך. שול הדרך איננו מיועד לנהיגה אלא במקרים מיוחדים וטענת התובע כאילו קיים היתר של המשטרה לנסיעת כלי רכב דו גלגליים בשולי הדרך בשעות פקקים לא הוכחה. כמו כן, התובע טען באחד ממכתביו שנסע במהירות 40-50 קמ"ש ואני סבור שנסיעה על השוליים מחייבת זהירות מיוחדת וסביר להניח שהמהירות המתוארת לעיל לא התאימה לתנאי הדרך. כמו כן, סבורני גם כי אילו היה התובע נוסע בזהירות כמתחייב, היה בידו להבחין באבן לפני הפגיעה בה. התובע טען כי רוכב דו גלגלי שנסע כ-5 מ' לפניו סטה בפתאומיות כדי לא לפגוע באבן, והתובע לא הצליח לבלום או לסטות ופגע באבן, וגם תיאור זה מצביע על חוסר זהירות מבחינת קרבה רבה מדי לרוכב שלפניו, דבר שלא אפשר לתובע לבלום או לסטות בטרם הפגיעה באבן.

את אשמו התורם של התובע אני מעריך בנסיבות המפורטות לעיל בשיעור של 40%.

9.מבחינת הנזקים הוגשה חוו"ד שמאי אשר העריכה את סכום הנזק כולל עלות גרירת האופנוע וירידת הערך בסך 10,018 ₪ כולל מע"מ. בדיון היום הוברר כי התובע מכר את הקטנוע לאחר שתיקן אותו באופן חלקי והצהיר שסכום המכירה היה 10,500 ₪.

נוכח האמור לעיל ניתן לחשב את נזקו של התובע כדלקמן:

ערך האופנוע לפי חוות הדעת – 16,200 ₪.

עלות תיקון – 3,661 ₪.

עלות גרירה - 170 ₪.

שכ"ט שמאי - 1,065 ₪

סכום כולל21,096 ₪

פחות תמורת הקטנוע שנמכר -10,500 ₪

הנזק הסופי - 10,596 ₪

10.לאחר הפחתת אשם תורם, סכום הנזק מסתכם ב6,358 ₪.